החלטה בתיק ת"א 16937-03-12

בהחלטה זו יוכרעו הבקשות הסותרות שהוגשו ע"י הצדדים.

עובדות והליכים רלוונטיים

ביום 11.3.12 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בתיק.  מדובר בתביעה לפי חוק פלת"ד לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה משתי תאונות דרכים, מיום 14.8.10 ומיום 23.3.11. יצוין כי הנתבעת נתבעה מכוח פוליסת ביטוח חובה בה בוטח השימוש ברכבים בהם נהג התובע בתאונות.

יצוין כי התובע לא צירף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים רפואיים, וטען בכתב התביעה כי שתי התאונות הוכרו ע"י המל"ל גם כתאונות עבודה, כאשר בגין התאונה הראשונה נקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 0%.

ביום 6.6.12 הגישה הנתבעת "בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה" - עד יום 8.7.12, ובהחלטתי מיום 10.6.12 מחקתי על הסף הבקשה, בשל האופן בו הוגשה (ללא כל תצהיר ואסמכתא).

ביום 11.6.12 הגישה הנתבעת בקשה (חוזרת) להארכת המועד להגשת כתב הגנה - עד יום 8.7.12 (להלן - " בקשת הארכה"). בקשת הארכה נתמכה בתצהירו מיום 11.6.12 של ב"כ הנתבעת וכן צילום מכתב מיום 5.6.12 מאת הנתבעת אל משרד ב"כ הנתבעת (לתמיכה בטענה שמסמכי התביעה הועברו לטיפול משרד ב"כ הנתבעת ביום 5.6.12) וצילום תכתובת בין ב"כ הצדדים (לתמיכה בטענת המצהיר כי ביום 6.6.12 נעשתה ממשרד ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע לבקשת ארכת התגוננות, וכי בקשה זו נדחתה).

ביום 11.6.12 נתתי החלטה ראשונית בה הוריתי על העברת בקשת הארכה לתגובת התובע בתוך 3 ימים ועל העברת התגובה לתשובת הנתבעת בתוך 3 ימים.

ביום 12.6.12 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה (להלן - " הבקשה לפס"ד בהיעדר"). הבקשה נתמכת בתצהירו של ב"כ התובע ובמס' מכתבים שהוחלפו בין הצדדים (בטרם הועבר הטיפול למשרד ב"כ הנתבעת).

ביום 12.6.12 נתתי החלטה ראשונית בבקשה לפס"ד בהיעדר, בה קבעתי שתחילה יש להכריע בבקשת הארכה.

ביום 17.6.12 הגישה הנתבעת כתב הגנה.

ביום 20.6.12 נתתי החלטת ביניים, בה הוריתי לשני הצדדים לפעול עפ"י הוראות ההחלטות האחרונות.

ביום 1.7.12 הגיש התובע תגובתו על בקשת הארכה, בה התנגד לבקשה וחזר על בקשתו ליתן פס"ד בהיעדר הגנה. התגובה לא נתמכת בכל תצהיר ו/או אסמכתא.

ביום 12.7.12 הגישה הנתבעת תגובה בה הסתפקה בהפניית תשומת הלב לכך שהגישה כתב הגנה ביום 17.6.12.

הכרעה

אין ולא יכול להיות חולק כי הנתבעת לא התגוננה במועד. יחד עם זאת, ברור מן ממסמכי ומטענות הצדדים, כי הצדדים ניהלו מגעים של פשרה במהלך החודשים הראשונים שלאחר מועד הגשת התביעה, מגעים שבמסגרתם הסכים התובע להגשת כתב הגנה באיחור שמתחשב בעצם ניהול המגעים. נראה לכאורה, כי הנתבעת השתהתה בהעברת מסמכי התביעה המשפטית למשרד עו"ד חיצוני והמתינה ליום האחרון אותו הקציב לה התובע להתגוננות (יום 6.6.12).

נראה כי האיזון הנכון בין האינטרסים של הצדדים יהיה כזה: מחד, לא יימנע מהנתבעת יומה בבית המשפט ולא יינתן נגדה פס"ד בהיעדר הגנה, אך, מאידך, תשלם הנתבעת ממון לא רב על השתהותה וכן על כך שלא טרחה לפנות בבקשה מסודרת לביהמ"ש למתן ארכת התגוננות בכל החודשים הרבים שחלפו מאז קיבלה את מסמכי התביעה המשפטית ביום 13.3.12. בעניין זה מובהר, כי ביהמ"ש מעוניין לעודד בעלי דין, במיוחד בתביעות פלת"ד, לבוא בדברים ולנסות לפתור מחלוקות ותביעות בדרכי נועם מחוץ לכותלי ביהמ"ש, אך, בה בשעה, ומשקיים הליך משפטי פורמאלי, מחויבים שני הצדדים גם יחד לדווח בזמן אמת על הנעשה ביניהם מחוץ לכותלי ביהמ"ש ולקבל את אישורו של ביהמ"ש לכך. היה ואינם פועלים כך, כפי שקרה בענייננו, הם נוטלים על עצמם סיכון שכללי המשחק הקולגיאליים המקובלים במגעי פשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש יחזרו להיות משפטיים-פורמאליים באחת.

לסיכום

בקשת הארכה מתקבלת, במובן זה שמוארך בדיעבד מועד ההתגוננות עד למועד שבו הוגש כתב ההגנה בפועל.

הבקשה לפס"ד בהיעדר - נדחית.